סרטן וקונסטלציה
- hadasim1144
- 23 ביולי
- זמן קריאה 2 דקות
לפני כ־18 שנה הגיעה אליי המטופלת הראשונה שחלתה בסרטן.
האמת? לא כי היא ביקשה – אלא כי אני הצעתי.
זו הייתה אישה שהכרתי מהמרחב המקצועי, וכששיתפה שגילו אצלה סרטן שד – משהו בי לא הרפה. יצרתי איתה קשר ואמרתי לה שאני רוצה ללוות אותה, מתוך אמון בתהליך ומתוך רצון לתמוך בבריאותה.
כך התחיל המסע המשותף שלנו.
היא עברה טיפולי כימותרפיה, והגיעה אליי – לפעמים מותשת, לעיתים מלווה בבן משפחה – לטיפולים משלימים.
טיפולי הדיקור, הנוכחות והשהייה המשותפת יצרו שינוי בגוף. "לא הקאתי, הצלחתי לאכול, אני מרגישה מוחזקת ומחוזקת”. היא הייתה שולחת לי הודעה למחרת.
כעבור כמעט שנה הגיעה הבשורה: רמיסיה. הכול נקי.
סרטן בראי הקונסטלציה:
מנקודת המבט של הקונסטלציה המערכתית, סרטן אינו רק מחלה היא תופעה שמבקשת הכרה. ולעיתים מתקיים קונפליקט עמוק או אובדן שלא קיבלו מקום.
בשנים האחרונות ליוויתי טיפולית, מטופלות רבות – חלקן עם גרורות, אחרות בתוך טיפולי הקרנות ולאחר סיום טיפולי כימותרפיה. וחלקן עם תרופות ביולוגיות החוסמות אסטרוגן כדי למנוע שגשוג נוסף של גידול.
המכנה המשותף שחזר לא פעם היה נוכחות של קונפליקט משמעותי.
שני סיפורי מקרה, שני נקודות מבט:
מטופלת בשנות ה־40 לחייה, עם סרטן במעי ובכבד, התלבטה בין טיפולי הקרנות לבין רפואה טבעית. הקונפליקט היה כל־כך נוכח בגוף, עד שניתן היה לחוש בזמן טיפול כיצד האיברים עצמם “מייצגים” את המחלוקת.
בהמשך ביקשתי ממנה לתת ייצוג חיצוני: חפצים וסמלים לשתי הדרכים. מתן ייצוג מאפשר להתבונן, לראות ולהכיר במה שנמצא- משמע הכרה בקיים.
מטופלת אחרת, שהחלימה מסרטן השד, הגיעה בשל תופעות לוואי מתמשכות של התרופות. באחד המפגשים היא דיברה לראשונה על לידה שקטה שחוותה, אובדן שלא קיבל מקום.
מעניין היא אומרת: לא דיברנו על זה בכלל אני והבן זוגי, ואני לא עברתי בכלל עיבוד ואיבוד על מה שעברתי.
בקונסטלציה, אובדן שלא מקבל מקום במערכת עשוי להופיע דרך תופעות שונות – לעיתים גם דרך הגוף.
מתוך העבודה הטיפולית עם מטופלות שמתמודדות עם סרטן, מאוד רציתי לחוות מה הייצוג של הסרטן מרגיש.
באחד ממפגשי הקונסטלציה הוזמנתי לייצג את הסרטן עצמו, נעמדתי על בד הסרטן במרכז הסטודיו והופתעתי מהתחושות.
כולם נרתעו, ואני, בתוך הייצוג הרגשתי אהבה גדולה, עייפות עמוקה ורצון להציע ריפוי למשתתפות. וזה היה מאוד מעניין ומצד שני מאוד נכון.
הסרטן נחווה לא רק כמאיים, אלא גם ככזה שמבקש הקשבה עמוקה ומתוכה עשוי להופיע כיוון לריפוי. וגם כאן, שוב, נכח קונפליקט.
סוף דבר:
קונפליקט או אובדן שלא מקבלים מקום במערכת, יכולים להופיע כתופעת חולי או כתופעות אחרות כחלק מהמערכת המשפחתית במרחב הבין דורי. מה שקרה אני חייב לקבל הכרה בקיים.
כל מפגש עם סיפור של מחלת הסרטן מביא איתו היבטים שונים, ייחודיים, במרחב הקונסטלציה המשפחתית.
שרון כהן
מנחת קונסטלציה מערכתית מעל עשור.
עוד עליי מוזמנות ומוזמנים לאתרי.
